היום, 12/8/2024, הוא התאריך הלועזי לציון 80 שנה לפטירתו של ברל כצנלסון. בעוד קצת יותר משבועיים, כ"ד באב, יחול התאריך העברי.
עשר שנים בדיוק לפני פטירתו, בכ"ד באב תרצ"ד (1934), ישב ברל לשיחה עם מדריכי תנועות הנוער בחורשת מאיר שפיה שלמרגלות זכרון יעקב. אלה היו ימים דרמטיים בישראל ובעולם היהודי – בצל עלייתו של היטלר בגרמניה, רצח ארלוזורוב בחוף הים בת"א, הפיכת מפא"י לסיעה הגדולה ביותר בהסתדרות הציונית העולמית, שיא המתח בין הפועלים לבין הרביזיוניסטים, והקמת "המרכז לנוער" בהסתדרות, שבראשו עמד ברל.
זה גם היה שבועיים אחרי אותו טיול של תנועת "המחנות העולים", שיצא בליל תשעה באב וגרר את מאמר הביקורת של ברל, "חורבן ותלישות". השיחות בחורשת שפייה פורסמו זמן קצר לאחר מכן בקובץ שנקרא "במבחן", ובשני הטקסטים הללו נמצאות כמה מהפסקאות המפורסמות ביותר של ברל על יחסנו למסורת. כל האירועים הללו התרחשו בתוך חודש מפטירתו הפתאומית של גדול בנאֵי התרבות העברית באותו דור – ח"נ ביאליק (כ"א בתמוז). והקשר אינו מקרי לדעתי. ברל חש יתמות תרבותית, וראה את עצמו כממשיך מפעלו של ביאליק.
בתוך השנה המטורללת הזו שאנחנו עוברים, ובפרט בתוך חודש של מילואים (שנמשך עדיין), הצלחתי להענות להזמנת מכון מנדל (תודה רבה לליאור פרי ולאוריה כספי-גולדנברג היקרים על ההזמנה) ולהגיח לכמה שעות להקלטה של פרק הסכת על המשמעות של תשעה באב עבור ימינו, בין היתר ובמידה רבה לאור המודלים התרבותיים הפרשניים של ברל ושל ביאליק (שלמדו את היסודות הפרשניים מחז"ל).
זו גם ההזדמנות להודות לחבורה הנאמנה שהתכנסה במבוע הירושלמי במשך שבעה מפגשים של עיונים בכתבי ברל כצנלסון, בחודשי האזרחות שהיו לי בין הסבב הקודם לסבב הנוכחי, ושהיו חברותא נאמנה וסקרנית, שיחד איתה צמחו חלק מהתובנות המבוטאות בפרק.
זה אמנם קצת תלוש לכאורה מהדברים הקיומיים שמעסיקים אותנו ביומיום, אבל אולי דווקא יספקו למאן דהוא אתנחתא רעיונית, ויתרמו מחשבה או שתיים לקראת היום. אשמח לשמוע מחשבות, תוספות והערות אם יש לכם/ן.
בשורות טובות.
יהדות מורשתית 